רמיסיה במחלות מעיים ואימון. מה הקשר? 

מחלת קרוהן (Crohn's disease) הינה מחלה דלקתית כרונית של מערכת העיכול, אשר פוגעת בעיקר במעיים, אך יכולה לפגוע בכל  רקמה במערכת העיכול מהפה ועד פי הטבעת. המחלה מתאפיינת בתקופות של התקפים ותקופות רגיעה (רמיסיה), נחשבת לכרונית ונכון להיום אין לה מרפא. התרופות והניתוחים שקיימים כיום נועדו להקל על הכאבים ושאר התופעות האופייניות למחלה, כמו שילשול, גזים שאר הפרעות עיכול. חלק מהסיבוכים שלה כולל דלקות פרקים, פיברומיאלגיה ועוד.

לפעמים אני פוגשת אנשים שנמצאים במצב שבו הם שואלים את עצמם "למה זה קרה דווקא לי". זה לגיטימי לשאול את השאלה הזו צמוד לגילוי המחלה, הבעיה מתחילה  כאשר "נתקעים" שם.

בנוסף, חולים כרוניים בכלל, וחולי קרוהן בפרט חיים במצב מאוד מבלבל ומורכב: לא מספיק שיש להם כאבים, שהתפקוד היומיומי קשה להם, הם נאלצים להתמודד עם המון הוראות רפואיות, להתרוצץ בין מומחים שונים, לקחת הרבה תרופות, לעבור בדיקות, להקפיד על תזונתם. כל זה יכול ליצור מצב של בלבול, ייאוש. בנוסף, יש חולים שעדיין מתכחשים למחלתם או מתביישים ומנסים להסתיר אותה מהסביבה הקרובה, למשל במקום העבודה. התוצאה היא הפוכה ממה שהם מנסים להשיג - המחלה מנהלת להם את החיים, שולטת בהם.

אימון בריאות לא מתיימר לרפא מחלות, אלא לעזור לחולה באמצעות תהליך תודעתי ורגשי ללמוד לנהל את עצמו. להפסיק להתבייש במחלתו, להחזיר לעצמו שליטה על חייו ולנהל אותם, במקום שהמחלה תנהל אותו. להבין את המקום של המחלה בחייו, ללמוד להתחבר ליכולות ולרצונות האמיתיים שלו וגם להתגבר על הרגלים ישנים, במקום לבזבז אנרגיה ולהילחם בה. שיטה של אימון מתאימה לאנשים המודעים לקשר גוף נפש, ומחפשים להגיע לרמיסיה ולשמור עליה בדרך זו.

תיאור מקרה:

לינה  אובחנה בגיל 16. לאף אחד במשפחתה אין קרוהן, והיא הרגישה  שהשמים נפלו עליה. השאלה שניקרה במוחה היתה "למה זה קרה לי? למה דוקא לי?" עד גיל 18 סבלה סבל רב,שכלל שלשולים, כאבי בטן עזים, תרופות למיניהן וצומות. אז עברה ניתוח. הניתוח עבר בהצלחה, ולינה התנדבה לשרת בצה"ל (חולי מחלות מעיים דלקתיות, כמו קרוהן או קוליטיס, פטורים מחובת השירות).

השירות היה משעמם, היא חשה שהמפקדים אינם מפרגנים ואינם מאפשרים לה למלא את התפקיד במלואו. סימני המחלה החלו לחזור. היא השתחררה מצה"ל והתקבלה ללימודים באוניברסיטה.

הרצון שלה להתאים לעצמה את התזונה וללמוד להתמודד עם לחצים, הביאו אותה  לטיפול. במהלך הטיפול, המתנהל בדרך של אימון, לינה הגיעה למספר תובנות.

היא למדה שבכל מצב  יש לנו כמה אפשרויות: לשקוע בדיכדוך, האשמות, תחושות קשות, או ללמוד מהמצב.  לינה  אכן עברה את שני השלבים, והבינה שכל עוד נותנת למצב לדכא אותה, חשה בתגובה של הגוף. השלשולים וכאבי הבטן נתנו לה להבין שמשהו לא תקין. לינה בחרה ללמוד מהסיטואציה הנתונה ולראות כיצד היא נתרמת ממנה.

היא למדה להכיר בכך שלא תמיד הכל הולך לפי התכנון ומותר לוותר. זה היה לא פשוט עבורה להגיע למסקנה זו כי היא גדלה במשפחה של "מצליחנים", והמילה "וויתור" לא נהוגה בשפה המשפחתית.

אך היא החליטה שהבריאות שלה חשובה מהעיקרונות הללו. מותר לעזוב מקום שלא מתאים לה, כי המחיר על ההתעקשות לפעמים גבוה מידיי. במקרים רבים, זהו מחיר הבריאות.

מהחוויה הזו לינה למדה להקשיב לאינטואיציות שלה, כלומר -  לסמוך על עצמה ולקבל את ההחלטות הנכונות לה, ולא לפי תכתיב הסביבה.

היא לומדת להכיר את גופה, את התגובות שלו למצבים שונים בחיים. לרוב היא יודעת לשמור על הרגיעה, לזהות את ההתקף המתקרב ולפעול כדי למנוע אותו או להקטין את חומרתו. זהו המקום שממנו היא לקחה על עצמה את האחריות לבריאות שלה ובמקום השאלות שעלו בתחילת המחלה "למה זה קורה לי?" היא שואלת את עצמה "מה אני יכולה לעשות כדי לשפר?" לדוגמא, אם לקראת מבחנים  היא מתחילה לזהות שהכאבים והיציאות מחריפים, היא יודעת לשנות את התזונה שלה בהתאם, להקפיד יותר על טכניקות הרגעה, להשתמש בכלים של האימון לבנות לעצמה התניות רגשיות חדשות.

לדוגמא, היא סובלת מתחושות של בחילה. תחושה לא נעימה, שמונעת ממנה לאכול, גורמת לאי חשק לצאת מהבית ופוגעת באיזון העדין הגופני שהשיגה. העבודה האימונית שעשינו הביאה אותה לתובנה שהבחילות מופיעות בתקופות לחץ בלימודים. גופה, כמו נפשה, מגיב לפחד, מתח ודחיה שהיא חשה כלפי הביקורת שמקבלת מהמרצים. גופה כמו מאותת לה לחפש פתרונות למצב.

לינה לומדת שהרגשות הינם לרוב תוצר של מחשבות.  היא מאבחנת את המחשבה המכשילה (שעיקרה "הביקורת מקטינה אותי ושוללת את קיומי"). היא מאבחנת שמחשבה זו מייצרת את תחושות הפחד והחולשה שלה. התחושות שנוצרות בגוף תוך כדי הן כיווץ ובחילה.

לאחר מכן לינה מבינה שהביקורת בעצם חיונית להתפתחות והצמיחה שלה בלימודים, וככזאת – אינה מוכנה לוותר עליה. מכאן היא בונה מחשבה חדשה ("הביקורת חיונית ומצמיחה עבורי. אני בטוחה בעצמי וזקוקה להכוונה שבביקורת"), מאבחנת את הרגשות שעולים בה (סקרנות, תחושת אתגר, אפילו שמחה). בגוף זה מרגיש לה חם ומרווח.

שבוע לאחר מכן לינה  מספרת שהבחילות עברו, והיא מצליחה ללמוד ורמת הרוגע שלה גבוהה יותר!

השינויים התזונתיים שהחלטנו עליהם ביחד עוזרים  לה לשפר את המצב התזונתי שלה ולשמור על תפקוד מעיים סביר.

רמיסיה (רגיעה)  במחלת קרוהן היא המצב לו מייחל כל חולה. על מנת להגיע ולשמור על רמיסיה, יש לעבוד בצורה משולבת, הכוללת נטילת אחריות על המחלה, בחירה נכונה של הטיפולים הרפואיים (עם הרופא המטפל), טכניקות הרגעה, התאמת התזונה והתוספים, שימוש ברפואה המשלימה וחיים מלאי סיפוק והנאה.

לקבלת  "מדריך לתזונה עם מחלות מעיים"  בחינם  כנסו כאן והתחילו ללמוד על התזונה שלכם!